רותי וליטל היקרות,
תתגמדנה המילים ותקצר היריעה מלהביע מילות תודה והערכה על הידע והמקצועיות שלכן, הדיוק, המשפטנות הגבוהה, על כל שעה ושעה, על כל דמעה וכל חיוך שהוצאתן ממני, על תשומת הלב האישית והחמה על היסודיות וההתחשבות בכל פרט, על המסירות, היחס האישי והסבלנות אין-קץ. נתתן לי להרגיש שאכפת לכן. לא "עוד תיק במשרד". שאתן קשובות ומאמינות בי. מהרגע הראשון שנכנסתי למשרד הרגשתי שאני בידיים הכי טובות ושביחד כאן כדי לצלוח תקופה לא פשוטה ולנצח, והוכחתן שאפשר לנצח גם בלי לצעוק ולהתלהם, ואם לא היה זה בדלתיים סגורות הייתי שרה בקולי קולות את שיר הניצחון (לא הפרזתן בתיאור האושר, קפיצות השמחה והכרת התודה). תודה על הכל ועוד, אתן חלק מהלב והמשפחה.
אוהבת, מעריכה ומחקבת. ש.ב.
רות וליאת היקרות וכל הצוות, "כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים, להיות משה עצמו מתוכה ביד חזקה, או בחריקת שיניים" (אמנון ריבק) וכל אחד צריך משרד וצוות כמותכן
רותי רציתי להגיד לך תודה רבה רבה. אחרי שנתיים של לשבת באולם המתנה ולחכות שהחיים שלי יתחילו, אני סוף סוף מתחילה להתקדם. זה לא היה קורה בלעדייך וכשהיית איתי בדיון,
