רותי וליטל היקרות,
תתגמדנה המילים ותקצר היריעה מלהביע מילות תודה והערכה על הידע והמקצועיות שלכן, הדיוק, המשפטנות הגבוהה, על כל שעה ושעה, על כל דמעה וכל חיוך שהוצאתן ממני, על תשומת הלב האישית והחמה על היסודיות וההתחשבות בכל פרט, על המסירות, היחס האישי והסבלנות אין-קץ. נתתן לי להרגיש שאכפת לכן. לא "עוד תיק במשרד". שאתן קשובות ומאמינות בי. מהרגע הראשון שנכנסתי למשרד הרגשתי שאני בידיים הכי טובות ושביחד כאן כדי לצלוח תקופה לא פשוטה ולנצח, והוכחתן שאפשר לנצח גם בלי לצעוק ולהתלהם, ואם לא היה זה בדלתיים סגורות הייתי שרה בקולי קולות את שיר הניצחון (לא הפרזתן בתיאור האושר, קפיצות השמחה והכרת התודה). תודה על הכל ועוד, אתן חלק מהלב והמשפחה.
אוהבת, מעריכה ומחקבת. ש.ב.
רות היקרה, "וזה הרגע הנה באה השעה…" ♥ שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה… לומר תודה! תודה על שליווית אותי בתקופה הקשה ביותר…
רותי יקרה, ריגשת אותי כל-כך עם השי המתוק. זה לא מובן מאליו, אך מתחבר בטבעיות עם רוח משרדך. משרד שהיה לי לבית לכמעט שנתיים. בית שנתן לי בטחון מהיום הראשון, שלא
רות וטלי אהובות, בטוח עשיתי משהוא טוב שבורכתי בכן. אמזונות לוחמות דור 5. בתקופה הכה ארוכה ומתאגרת בחיי. והיא מאתגרת. כשאתן איתי ולצידי עם הידע הרב, התיחכום,
