אני כותב אלייך את המילים האלו כשהאבק עדיין שוקע

רותי היקרה,

אני כותב אלייך את המילים האלו כשהאבק עדיין שוקע, אבל התחושה של עשיית צדק, רווחה והתרגשות גדולה כבר נוכחת במלואה.

כשקיבלנו את פסק הדין המקורי, הייתי בספקות גדולים. התחושה הראשונית שלי הייתה להרים ידיים ופשוט "לספוג" את זה – הרגשתי חוסר אונים וחוסר צדק משווע לנוכח עיוות הדין, אך אמרתי לעצמי שהוא לפחות מגודר, וזאת רק בכדי לסיים את המאבק, לשים את כל ה-8 שנים האלו מאחור ולצאת לדרך חדשה.

אבל שלי לא ויתרה לי– ולא ויתרה עליי.
למרות הידיעה הברורה שהסטטיסטיקה בקבלת ערעורים היא נמוכה מאוד, שלי ניצחה את הסטטיסטיקה בענק בזכות המקצוענות והטוטאליות שלה. בזכות ראייה משפטית חדה, אומץ מקצועי ואמונה מלאה בצדקת הדרך, היא שיכנעה אותי ששווה להילחם ושלא מגיע לי להתפשר.

שלי כתבה ערעור חד, מבריק ומנומק לעילא, וייצגה אותי בדיונים בצורה רהוטה, מרשימה ומדויקת להפליא, עד להשגת התוצאה המקסימלית והטובה ביותר שייחלנו לה. זה היה ניצחון בנוקאאוט, לא ניצחון בנקודות!

אני רוצה להגיד לך מעומק הלב: אני באמת מאמין שאת, שלי ודנה – אתן המלאכיות השומרות הטובות שלי לאורך כל הדרך. בזכות המשרד שלך, ובזכות הטיפול הנחוש שלכן בתביעת ההגירה – התביעה הכי משמעותית בתיק שלי – אני זוכה לגדל את הילדים שלי איתי כאן בארץ ולא הרחק ממני. את כל אלו אני לא אשכח לכן לעולם!!!

מגיעה לך הערכה אדירה על המשרד שבנית, על הסטנדרט המקצועי ללא פשרות, ועל שרתמת לתיק שלי עורכות דין מהזן הנדיר ביותר. מעבר לניצחון המשפטי האדיר, אני רוצה להודות על המעטפת כולה: על הזמינות, האוזן הקשבת, העצות המושכלות והשקט הנפשי והביטחון שנסכתן בי בכל שלב.

אני מרגיש בר מזל ומאושר שהייתן השליחות שלי במערכה הזו.
בתודה עמוקה, בהערכה שאין לה סוף, בחיבוק גדול ובעיניים מלאות דמעות של התרגשות ושמחה,
ר.