רותי וליטל היקרות,
תתגמדנה המילים ותקצר היריעה מלהביע מילות תודה והערכה על הידע והמקצועיות שלכן, הדיוק, המשפטנות הגבוהה, על כל שעה ושעה, על כל דמעה וכל חיוך שהוצאתן ממני, על תשומת הלב האישית והחמה על היסודיות וההתחשבות בכל פרט, על המסירות, היחס האישי והסבלנות אין-קץ. נתתן לי להרגיש שאכפת לכן. לא "עוד תיק במשרד". שאתן קשובות ומאמינות בי. מהרגע הראשון שנכנסתי למשרד הרגשתי שאני בידיים הכי טובות ושביחד כאן כדי לצלוח תקופה לא פשוטה ולנצח, והוכחתן שאפשר לנצח גם בלי לצעוק ולהתלהם, ואם לא היה זה בדלתיים סגורות הייתי שרה בקולי קולות את שיר הניצחון (לא הפרזתן בתיאור האושר, קפיצות השמחה והכרת התודה). תודה על הכל ועוד, אתן חלק מהלב והמשפחה.
אוהבת, מעריכה ומחקבת. ש.ב.
נפגשנו אתמול. כפי שאמרתי לך בפגישה, מאוד מאוד התרגשתי מהאופן בו דייקת כל כך הרבה דברים שבעיני רק מתי מעט מצליחים להבין או לראות. הרגשתי שבדבריך, בניגוד לאחרים,
"לרותי המיוחדת והיחידה, אני עדיין מרוגשת ונסערת מכל מה שעברתי אתמול בבית המשפט לצידך, איןלי ספק שהובלת מהלך מבריק חכם בתזמון מעולה. בשבילי התוצאות בלתי נתפסות ועדיין
הי רות, תודות ענקיות על שאת מצילה אותי! אין כמוך! את תותחית וקשה להאמין שאת יום מעבר ל25! (: להתראות בקרוב, ח.
