[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
"פסק דין אשר קיבל תביעה של אב להעברת המשמורת על שני ילדיו הקטינים מאמם. המשמורת נקבעה בהסכם גירושין אך האב טען כי טובת הילדים מחייבת כי המשמורת תועבר אליו. לאחר
התקבלה בקשתנו להעביר משמורתם של תאומים בני 9 מהאם לאב, וזאת נוכח מסקנותיה של בדיקת מסוגלות הורית לפיה הפתולוגיה האישיותית של האם מסכנת את ילדיה.
ביהמ"ש דחה את בקשת האם לקביעת מזונות זמניים. כחלק מהליך יישוב סכסוך שבו מצויים הצדדים הגישה האם בקשה לפסיקת מזונות זמניים גבוהים לבת המשותפת בתיק יישוב
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שאימצה את עמדת מרשתנו ביחס לשאלת הערכת שווי חברה, לרבות בשאלת אופן מיסוי הכספים שעל הבעל להעביר למרשתנו.
"הצלחנו לגרום לדחיית בקשת יורשת לקיום צוואה אחרונה של מנוח ערירי, שהוריש לה בצוואה לכאורה את כל רכושו הרב. וזאת עשינו בעבודת נמלים שכללה איסוף מסמכים רפואיים;
בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון הוכחות בשתי טענות עיקריות של הבעל: האחת שיש לקבוע מועד קרע מוקדם בשנים רבות ממועד הגירושין והשנייה – שיש להחיל על הצדדים את הדין
"הצדדים אישרו הסכם גירושין בו קבעו כי הקטין יהיה במשמורת של האם בלבד. זמן קצר לאחר מכן, הגיש האב תביעת משמורת ובימ"ש אימץ את המלצותיה של פקידת הסעד וקבע משמורת