[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
החלטה שדחתה את בקשת הבעל להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם. למרות שאין חולק כי אחת הילדות הגיעה לבגרות פסקה השופטת מימון כי לא הוכחה טענת הבעל שההסכם נועד להיות זמני ולכן סירבה
תביעה לפס"ד הצהרתי שהגיש גבר כנגד ידועתו בציבור לשעבר ובה עתר למחצית מכלל רכושה. הצדדים היו חלוקים באשר לפרשנות הסכם הממון עליו חתמו. בהליך ההוכחות צומצמה המחלוקת
התקבלה בקשתנו להעביר משמורתם של תאומים בני 9 מהאם לאב, וזאת נוכח מסקנותיה של בדיקת מסוגלות הורית לפיה הפתולוגיה האישיותית של האם מסכנת את ילדיה.
בית המשפט קיבל את עמדת מרשתנו וקבע כי דירה שהיתה רשומה על שם אמו של הבעל וכן סך של 250,000 ש"ח שהועברו על ידי הבעל לידי אימו מהווים הם חלק מהרכוש המשותף של מרשתנו ושלו.
כאשר דנו כב' הדיינים הרב יוסף גולדברג, הרב דוד ברדוגו והרב מרדכי רלב"ג מבית הדין הרבני שבירושלים בתביעת האם (אותה ייצג משרדנו) למזונות, הם דחו את בקשת האב שלא לקבוע
מקרה קשה של טענות לפגיעה מינית של אב בביתו התינוקת. לאחר הליך ארוך הצלחנו להוכיח כי מדובר בעלילת שווא ובית המשפט דחה את טענות הפגיעה המינית, קבע כי נבעו מיצר נקמנות וחייב
בתיק זה הגיש התובע תביעת משמורת קטינים, בקשה להשיב את הקטינים למקום מגוריהם במרכז לאחר שאימם נטלה אותם ועברה לבית הוריה בצפון ובקשה לצו מניעה האוסר על האם לרשום את הקטינים