[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
ביהמ"ש אימץ את גרסת מרשתנו וקבע בפסק הדין כי האישה זכאית למחצית שווי בית המגורים בו התגוררה עם הבעל לרבות רכיב הקרקע עליו הוא בנוי, על אף שהקרקע הינה על שם הורי הבעל.
ביהמ"ש ביטל צו לעיכוב יציאתו של מרשנו מהארץ. נקבע כי הוכח שהנתבע עובד בחו"ל וכי הקרע בין הצדדים החל שנים מספר בטרם הוגשה התביעה. עוד נקבע כי יש לנתבע רכוש מספיק בארץ
ייצגנו אב שבתו הקטינה בת השמונה נחטפה לרוסיה על ידי סבתה בסיוע של האם, ללא הסכמתו וללא ידיעתו. הקטינה הייתה במשמורת האם, ונשלחה לפנימייה סגורה. האב ניסה לצור
בית המשפט קיבל את עמדת מרשתנו וקבע כי דירה שהיתה רשומה על שם אמו של הבעל וכן סך של 250,000 ש"ח שהועברו על ידי הבעל לידי אימו מהווים הם חלק מהרכוש המשותף של מרשתנו ושלו.
נדחתה טענת התובעת כי בשל סיכול סידור הגט יש לתת לה ארכה לפינוי הנכס של הנתבע בתה"ס 52451-02-20 לפני כב' השופטת רבקה מקייס – סגנית נשיאה. בני הזוג ערכו
בית המשפט לענייני משפחה מחק על הסף תביעת פיצויים בגין לשון הרע שהוגשה כנגד מרשנו, על ידיבתה הבגירה של גרושתו, על רקע טענות שהשמיע כנגדה, בבית המשפט. באותה העת הנחנו
בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון הוכחות בשתי טענות עיקריות של הבעל: האחת שיש לקבוע מועד קרע מוקדם בשנים רבות ממועד הגירושין והשנייה – שיש להחיל על הצדדים את הדין