פסק דין זה ניתן על ידי כב' ביהמ"ש לענייני משפחה, לאחר שש שנות התדיינות קשה ואינטנסיבית, בהן ייצגנו לקוח שנלחם על משמורת בתו ומניעת הגירתה עם אמה לארה"ב, על רקע של
מרשנו הגיש תביעת הגירה במסגרתה עתר להגר לבלגיה עם שני ילדיו הקטינים עליהם קיבל משמורת. למרות התנגדותה הנחרצת של האם קבע בית הדין הרבני כי הקטינים יטוסו עם אביהם לבלגיה.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת מרשתנו וקבע כי הסמכות לדון בעניינם של הצדדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה על אף העובדה שבאותו היום שהגישה האישה תביעותיה לבית
התקבלה בקשתנו להעביר משמורתם של תאומים בני 9 מהאם לאב, וזאת נוכח מסקנותיה של בדיקת מסוגלות הורית לפיה הפתולוגיה האישיותית של האם מסכנת את ילדיה.
בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון הוכחות בשתי טענות עיקריות של הבעל: האחת שיש לקבוע מועד קרע מוקדם בשנים רבות ממועד הגירושין והשנייה – שיש להחיל על הצדדים את הדין
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי המערערת תשלם את חלקה בסכום ההלוואה עמ"ש 52060-11-18, בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, בפני כבוד השופט סגן הנשיא שאול שוחט שופטת
בית המשפט קיבל את תביעת האב לפתיחת ההסכם – אך לא שינה את סכום המזונות. בתביעה (תלה"מ 27705-09-17) שהגיש האב כנגד מרשתנו, האם, תבע הוא לפתיחת הסכם הגירושין