[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
לבקשתנו הוצא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד חברו של הבעל של מרשתנו, אשר בינה ובין בעלה מתנהלים כעת הליכי גירושין. למרות התנגדות נמרצת והרבה מאוד עדים שהביא הנתבע, הוכחנו
הגשנו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר דחה תביעה לפס"ד הצהרתי שהגישה המערערת בה עתרה לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשנת 2004. לאור טענותיה המפורטות
מקרה קשה של טענות לפגיעה מינית של אב בביתו התינוקת. לאחר הליך ארוך הצלחנו להוכיח כי מדובר בעלילת שווא ובית המשפט דחה את טענות הפגיעה המינית, קבע כי נבעו מיצר נקמנות וחייב
מקרה קשה של טענות לפגיעה מינית של אב בביתו התינוקת. לאחר הליך ארוך הצלחנו להוכיח כי מדובר בעלילת שווא ובית המשפט דחה את טענות הפגיעה המינית, קבע כי נבעו מיצר נקמנות וחייב את האם לשלם למרשנו הוצאות משפט.
בית המשפט קיבל את תביעת האב לפתיחת ההסכם – אך לא שינה את סכום המזונות. בתביעה (תלה"מ 27705-09-17) שהגיש האב כנגד מרשתנו, האם, תבע הוא לפתיחת הסכם הגירושין
לאחר קביעת מזונות זמניים בסך של 4,500 ₪ ביהמ"ש קבע מזונות קבועים של 1400 ₪ בתמ"ש 34645-03-15 ביקשה האם מביהמ"ש לחייב את האב, מרשינו, במזונות שני ילדיהם על