תודה מהמקום הכי נקי שיש לי להציע

עורכות דין יקרות שלי.
אני מרגיש צורך לכתוב לכן את שאני מרגיש כעת, שעתיים וקצת לאחר תום הדיון כשאני עדיין המום מהדרך שהוא התנהל והסתיים. ראשית אני מרגיש צורך להודות. תודה ענקית. תודה של אמצע הדרך כי היא עדיין לא תמה. ואני מתכוון לסיים אותה. איני מאלה שהשיגו את כל מה שרצו. אבל אני מאלה שהולכים את כל הדרך עד תום.
אני מודה לאלוהים ששלח אתכן אלי  וכנראה שמרבית הדברים אכן מכוונים מלמעלה.
תודה על המידה האנושית בה התייחסתן עלי. תודה על התמיכה לאורך כל הדרך ולא שכחתי לרגע את המקומות שהייתי בהם. אני כותב ומתרגש. תודה על כך שלאורך כל הדרך דיברתן אלי אמת לאמיתה. לא הולכתן אותי שולל ולו גם לשנייה ובכל רקע נתון ידעתי היכן אני עומד. תודה ענקית.
עברתי היום שעתיים ומחצה קשות. הגעתי כשליבי דופק ופי יבש. אי הוודאות הייתה קשה מנשוא. הדברים שנאמרו עלי שם לא היו נעימים למשמע. אבל היום חזר לי האמון. האמון שאי אפשר להתעלל באדם ללא גבול. האמון שאם אתה מגיע ממקום ישר ונקי תבוא על שכרך. האמון שהצדק עדיין קיים.
אני לא שמח לאידה של ל. אפילו לא טיפה. ואותה חמלה שטענה שאהדה לי עוד מפעמת שם בפנים.
תודה רות ואלינה יקרות שלי. תודה מהמקום הכי נקי שיש לי להציע.
א.ג.