רותי וליטל היקרות,
תתגמדנה המילים ותקצר היריעה מלהביע מילות תודה והערכה על הידע והמקצועיות שלכן, הדיוק, המשפטנות הגבוהה, על כל שעה ושעה, על כל דמעה וכל חיוך שהוצאתן ממני, על תשומת הלב האישית והחמה על היסודיות וההתחשבות בכל פרט, על המסירות, היחס האישי והסבלנות אין-קץ. נתתן לי להרגיש שאכפת לכן. לא "עוד תיק במשרד". שאתן קשובות ומאמינות בי. מהרגע הראשון שנכנסתי למשרד הרגשתי שאני בידיים הכי טובות ושביחד כאן כדי לצלוח תקופה לא פשוטה ולנצח, והוכחתן שאפשר לנצח גם בלי לצעוק ולהתלהם, ואם לא היה זה בדלתיים סגורות הייתי שרה בקולי קולות את שיר הניצחון (לא הפרזתן בתיאור האושר, קפיצות השמחה והכרת התודה). תודה על הכל ועוד, אתן חלק מהלב והמשפחה.
אוהבת, מעריכה ומחקבת. ש.ב.
אני יודעת…אבל בא לי לכתוב לך משהו: לפני 6 שנים הגיעה אלייך למשרד אישה בת 57 מבוהלת ומפוחדת. נחושה לעשות מעשה אבל לא יודעת מאיפה להתחיל ובעיקר אחוזת פחד. את ראית אותה,
רציתי להודות לך על כל התמיכה המקצועית והרגשית. על האכפתיות, הדאגה, הסבלנות שפעמים רבות היתה מעל ומעבר. הרגשתי ממש איך את מחזיקה לי את היד ומעודדת לכל אורך הדרך. פעם אחרונה
מילות תודה והודיה, להודות מהלב, בהתכוונות אמיתית. רות יש לך צוות שנבחר בקפידה. רעות ולימור התנהגו איתי
