תביעה של האב להפחתת מזונות לאחר שאושר בין הצדדים הסכם גירושין. בהסכם התחייב האב לשלם מזונות לבנו הסובל מפיגור שכלי ובעל צרכים מיוחדים למשך כל חייו וכן לבתו עד הגיעה
במסגרת תביעת משמורת הצלחנו להביא את בית הדין הרבני לפסוק כי האב, אותו ייצגנו, יחלוק במשמורת משותפת עם אם ביתו הרכה בשנים.
ניהלנו משא ומתן מטעם לקוח באשר לגובה דמי מזונות אישה ושני ילדים קטינים. האישה סירבה להצעתנו ופנתה לבית המשפט. בית המשפט קיבל את עמדת מרשנו, דחה את תביעת האישה למזונות
הוחלט על איזון בלתי שיוויוני של נכסים עקב הבדלי הכנסה עתידית בין בני הזוג, הבדלים במצב הבריאותי והעובדה שהבעל, שסובל מנכות, כבר לא יצבור יותר זכויות פנסיה בעוד שהאישה תמשיך בצבירה.
ביהמ"ש דחה את בקשתה של אחותו של מרשינו לסלק את התנגדותו לקיום צוואת אמם על הסף. האחות טענה כי אחיה אינו "מעוניין בדבר" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 67 לחוק הירושה
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה. ביהמ"ש דחה את בקשת רשות הערעור של האם וקבע כי העובדה שאושר הסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד בו נקבע כי המשמורת על
בערעור שהוגש על ידי משרדנו ברמ"ש 7472-07-20 קיבל בית המשפט המחוזי ע"י כב' השופטת ורדה פלאוט את מלוא טענות האישה, והפך את החלטת בית המשפט לענייני משפחה תוך חיוב