לבקשתנו הוצא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד חברו של הבעל של מרשתנו, אשר בינה ובין בעלה מתנהלים כעת הליכי גירושין. למרות התנגדות נמרצת והרבה מאוד עדים שהביא הנתבע, הוכחנו
בית הדין קיבל את עמדת מרשנו ודחה את תביעת שלום הבית שהגישה אשתו. ביה"ד קבע כי יש לבחון מה הם המניעים להגשת תביעה שכזו או לחילופין האם תביעה שכזו הוגשה בתום לב, שכן:
ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת מימון שסירבה להקטין את המזונות. נפסק כי הבעל לא הביא שום ראיה לכך שההסכם היה זמני או כי הכנסותיו פחתו. ביהמ"ש נימק
הוחלט על איזון בלתי שיוויוני של נכסים עקב הבדלי הכנסה עתידית בין בני הזוג, הבדלים במצב הבריאותי והעובדה שהבעל, שסובל מנכות, כבר לא יצבור יותר זכויות פנסיה בעוד שהאישה תמשיך בצבירה.
ביה"ד אימץ את המלצות חוות הדעת שערכה בדיקת מסוגלות הורית וקבע שיש להעביר את המשמורת על שני קטינים בני 3 ו- 6 לאביהם, מרשנו. ביה"ד הורה לאם להשתלב בטיפול פסיכולוגי
בית המשפט קיבל את עמדת מרשתנו וקבע כי דירה שהיתה רשומה על שם אמו של הבעל וכן סך של 250,000 ש"ח שהועברו על ידי הבעל לידי אימו מהווים הם חלק מהרכוש המשותף של מרשתנו ושלו.
בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון הוכחות בשתי טענות עיקריות של הבעל: האחת שיש לקבוע מועד קרע מוקדם בשנים רבות ממועד הגירושין והשנייה – שיש להחיל על הצדדים את הדין