[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
ביהמ"ש אימץ את גרסת מרשתנו וקבע בפסק הדין כי האישה זכאית למחצית שווי בית המגורים בו התגוררה עם הבעל לרבות רכיב הקרקע עליו הוא בנוי, על אף שהקרקע הינה על שם הורי הבעל.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת מרשתנו וקבע כי הסמכות לדון בעניינם של הצדדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה על אף העובדה שבאותו היום שהגישה האישה תביעותיה לבית
תביעה לפס"ד הצהרתי שהגיש גבר כנגד ידועתו בציבור לשעבר ובה עתר למחצית מכלל רכושה. הצדדים היו חלוקים באשר לפרשנות הסכם הממון עליו חתמו. בהליך ההוכחות צומצמה המחלוקת
הוחלט על איזון בלתי שיוויוני של נכסים עקב הבדלי הכנסה עתידית בין בני הזוג, הבדלים במצב הבריאותי והעובדה שהבעל, שסובל מנכות, כבר לא יצבור יותר זכויות פנסיה בעוד שהאישה תמשיך בצבירה.
בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון הוכחות בשתי טענות עיקריות של הבעל: האחת שיש לקבוע מועד קרע מוקדם בשנים רבות ממועד הגירושין והשנייה – שיש להחיל על הצדדים את הדין
ייצגנו גבר שאשתו לקחה את בנם המשותף לביקור בישראל אך לא שבה. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הורה לנתבעת, להשיב לקנדה את הבן, להוראות חוק אמנת האג (השבת ילדים חטופים),לאחר
במקרה זה הגישה האם 2 תביעות נגד מרשינו: האחת להגדלת מזונות ילדים והשניה תביעה כספית בסך של 963,000 ש"ח בגין מזונות עבר של הילדים. לאחר שבית המשפט קרא את טענות ההגנה מטעם