[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
מקרה קשה של טענות לפגיעה מינית של אב בביתו התינוקת. לאחר הליך ארוך הצלחנו להוכיח כי מדובר בעלילת שווא ובית המשפט דחה את טענות הפגיעה המינית, קבע כי נבעו מיצר נקמנות וחייב
ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת מימון שסירבה להקטין את המזונות. נפסק כי הבעל לא הביא שום ראיה לכך שההסכם היה זמני או כי הכנסותיו פחתו. ביהמ"ש נימק
מדובר בתביעה לתשלום דמי מזונות שהוגשה על ידי ידועה בציבור של הלקוח שלנו ר.י. בית המשפט קבע כי חבות במזונות נובעת מן הדין האישי, ושעה שהצדדים לא נישאו הרי אין חבות במזונות
הצלחנו להביא לדחיית תביעה לביטול הסכם גירושין אשר הגיש התובע נגד מרשתנו, מספר שנים לאחר שנחתם ביניהם הסכם גירושין.
לאחר הליכים שהתקיימו בבית הדין הרבני חתמו הצדדים על הסכם שקובע שב-16 החודשים העוקבים לחתימת ההסכם, לא יוגשו תביעות בין הצדדים. 8 חודשים לאחר מכן הגישה האם תביעת משמורת
בפסק דין יוצא דופן זה, הצלחנו לשכנע את בית המשפט לענייני משפחה להעניק ללקוחה שלנו, לא רק חלק מבית המגורים שלה, בו התגוררה שנים, שנרשם על שם אמו של בעלה, אלא גם יותר ממחצית
ביהמ"ש דחה את בקשתה של אחותו של מרשינו לסלק את התנגדותו לקיום צוואת אמם על הסף. האחות טענה כי אחיה אינו "מעוניין בדבר" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 67 לחוק הירושה