כאשר דנו כב' הדיינים הרב יוסף גולדברג, הרב דוד ברדוגו והרב מרדכי רלב"ג מבית הדין הרבני שבירושלים בתביעת האם (אותה ייצג משרדנו) למזונות, הם דחו את בקשת האב שלא לקבוע
מדובר בתביעה לתשלום דמי מזונות שהוגשה על ידי ידועה בציבור של הלקוח שלנו ר.י. בית המשפט קבע כי חבות במזונות נובעת מן הדין האישי, ושעה שהצדדים לא נישאו הרי אין חבות במזונות
לאחר שמרשתנו הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לישוב סכסוך, ובטרם הסתיימה תקופת עיכוב ההליכים, הבעל הגיש בבית הדין הרבני תביעת גירושין כרוכה – זאת בניגוד להוראות
במסגרת תביעת משמורת הצלחנו להביא את בית הדין הרבני לפסוק כי האב, אותו ייצגנו, יחלוק במשמורת משותפת עם אם ביתו הרכה בשנים.
החלטה שקיבלה את בקשתנו למזונות זמניים הן לאישה והן לשלושה קטינים. ביהמ"ש פסק כי הבעל מסתיר מידע, כי לא צירף את מלוא המסמכים הנדרשים וכי הודה כי לא כל הכנסותיו מדווחות.
נדחתה טענת התובעת כי בשל סיכול סידור הגט יש לתת לה ארכה לפינוי הנכס של הנתבע בתה"ס 52451-02-20 לפני כב' השופטת רבקה מקייס – סגנית נשיאה. בני הזוג ערכו
בית הדין קיבל את עמדת מרשנו ודחה את תביעת שלום הבית שהגישה אשתו. ביה"ד קבע כי יש לבחון מה הם המניעים להגשת תביעה שכזו או לחילופין האם תביעה שכזו הוגשה בתום לב, שכן: