[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
בית הדין קיבל את עמדת מרשנו ודחה את תביעת שלום הבית שהגישה אשתו. ביה"ד קבע כי יש לבחון מה הם המניעים להגשת תביעה שכזו או לחילופין האם תביעה שכזו הוגשה בתום לב, שכן:
ייצגנו גבר שאשתו לקחה את בנם המשותף לביקור בישראל אך לא שבה. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הורה לנתבעת, להשיב לקנדה את הבן, להוראות חוק אמנת האג (השבת ילדים חטופים),לאחר
נדחתה טענת התובעת כי בשל סיכול סידור הגט יש לתת לה ארכה לפינוי הנכס של הנתבע בתה"ס 52451-02-20 לפני כב' השופטת רבקה מקייס – סגנית נשיאה. בני הזוג ערכו
החלטה על עיכוב הליכי גביה עד למתן פסק דין בערעור על החלטת ראש ההוצל"פ. ההחלטה ניתנה ללא שהתבקשה תגובת המשיבה עקב סיכויי ערעור טובים.
הצלחנו להביא לדחייה של תביעה להפחתת דמי מזונות ילדים אשר הגיש הגרוש של מרשתנו. לאחר הליך הוכחות מורכב, הוכחנו כי התובע מציג מצג שווא של שינוי בנסיבות אשר בגינו מבקש
לאחר הליכים שהתקיימו בבית הדין הרבני חתמו הצדדים על הסכם שקובע שב-16 החודשים העוקבים לחתימת ההסכם, לא יוגשו תביעות בין הצדדים. 8 חודשים לאחר מכן הגישה האם תביעת משמורת
"פס""ד – ידועה בציבור זכאית למחצית הרכוש שנרשם ע""ש הגבר. העובדה שהתובעת טענה כי הצדדים ידועים בציבור אינה מהווה הרחבת חזית למרות שבכתב התביעה לא הועלתה